<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' צו</h1>
<h2>דף יח:</h2>
כך אמר משמו (שלמד) [של מר] ר' יהודה עד שחתום עליו ואמר בודאי שזו חתימת ידי הוא אבל אינו מוחזק במנה שבשטר ולא נתברר לי הדבר נאמן. והקשו חכמים לפניו כמה קושיין. אלא מעתה כל אלו השטרות שמראין לפני הדיינין [ומקיימים] אותם על חתימות העדים החתומים בהם היאך [מקיימים] אותם שמא אם היו עדים אומרים אין אנו זוכרים דבר זה. ואמר להם לכתחלה אין אנו אומרים ואם אמרו מעצמן נאמנין. ועוד הקשו לפניו אלא מעתה הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואמר איני זוכר יהיה נאמן ואמר להם איני זוכר נעשה כלא לויתי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דומה. וחכמים האחרונים חלקו על דבר זה ואמרו אם מוחזק חתומים בב"ד קודם לכן לא כל הימנו לפסול את השטר ואם לאו נאמן שכך שנינו [כתובות י"ח ע"ב] העדים שאמרו חתימות ידינו זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו ה"א נאמנין ואם הוחזק כתב ידן בב"ד או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחד ה"א אין נאמנין. שטר חתומים בו עדים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אין מוציאין בו ממון אבל (שמה) [שמא] אתו לשבועה ומשביעין אותו על פי עד אחד כשר. ופליגא... מלאוהו בקרובים כשר ומי שקדש אשה בפסולי עדות מדרבנן אע"פ שאין קדושיו קדושין וצריך לחזור ולקדש בעדים כשרים. אע"פ כן אינה ניתרת אלא בגט. ואין בין פסולין דאורייתא לפסולין דרבנן. אלא לעדות אשה בלבד אבל לכל עדות שבתורה שוים הם כשם שאלו פסולים כך אלו פסולים וזה שאנו אומרים בגט פשוט [קס"ב ע"ב] היו ארבעה חמשה עדים חתומים על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדותו בשאר דבר זה בשחתם קרוב בראש שאנו אומרים משום כבוד חתם בראש אבל אם חתם באמצע או בסוף פסול אותו השטר שכך אמר רב נחמן הלכה כרבי בכיצד העדים נעשים זוממים [מכות ו' ע"א] מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. ופירשו חכמים בה א"ר יוסי במה ד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. ר' אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות עדותן בטלה. אר"י א"ש הלכה כר"י. ור"נ אמר הלכה כרבי ובתוספתא שנינו [ב"ב פי"א ה"ו] שטר שחתמו בה חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובים או פסולין יתקיים השטר בשאר עדים ואם כך נוהגים יתקיים השטר בשאר עדים.
ומי שהעיד עדותו בבית דין וחזר בו אם כ"ד חזר יכול לחזור בו ואם לאחר כ"ד חזר א"י לחזור בו שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו כיון שלא הגיד שוב אינו חוזר ומגיד שכיון ששאלו ב"ד ואמר אין עמי ידיעה שוב אינו מגיד. וממנה אנו למדים כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
<h2>דף כ.</h2>
אלו השאלות עדים החתומים על השטר ואינם כשרים שיעידו על חתימת ידיהן יתקיים השטר בכך בשהוחזק כתב ידן בב"ד עוד אין אנו שואלין שכיון שהוחזק בב"ד יתקיים השטר אלא כשאנו שואלים בשאין שנים שמעידים ולא הוחזק כתבן בב"ד מאי כיון שאין העדים כשרים ואין שנים מן השוק שמעידין על חתימותן בב"ד. אבד השטר ואבד הממון או שמא אנו אומרים נקיימהו משטרות אחרות חתימה לחתימה וכתב לכתב לפי שהתורה חסה על הממון של ישראל האיך הדין. אחרת שנים שהעידו עדות ושכח אחד מהם והזכירו חבירו או בעל דבר מהו שיעיד. ולענין השאלות ת"ש אמרי נהרדעי אין מקיימין את השטר אלא משתי שדות והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי בלא ערעור ומשתי כתובות אמר ר' שימי בר אשי וביוצא מתחת אחר. מאי שנא מתחת ידו דלא שמא יזייפו א"כ אף מתחת ידי אחר יכול לזייף שילך ויציץ בו ויזייף כמותו כ"כ אינו יכול לכוין וכן הלכה. ולענין שכחה ת"ש שנינו בתוספתא כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים א"ר הונא והוא שזוכרה מעצמו ר' יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו. א"ר אבא שומעין אנו מדברי ר' יוחנן שנים שהעידו ושכח אחד מהם אם הזכירו חברו ונזכר עדותו עדות אבל בעל דבר לא ואע"פ שאמרו חכמים אם בעל דבר ת"ח מזכירו אינו כן שכיון שהעמידו חכמים הלכה זו אם ת"ח הוא לא בבעל דבר העמידוהו אלא בעד. והלכה למעשה ר' אשי היה יודע לו עדות לרב כהנא ושכח הזכירו ר' כהנא ולא נזכר אמר לו כך היה מעשה אמר לו איני יודע. לסוף נזכר ר"א והלך והעיד לו ראהו שהיה שוחק א"ל כסבור אתה שעל דברך סמכתי לא על דברך סמכתי אלא אני הרהרתי בעצמי ונזכרתי ולמוד ממנה שאין סומכין על בעל דבר ואפילו תלמיד חכם.
<h2>דף כא:</h2>
אחרת שלשה שישבו לקיים את השטר ושנים מכירים חתימות ידי עדים מהו שיעידו השנים בפני האחד ויחתום על פיהם כשאין מכירין חתימות ידי עדים אין אנו שואלים צריכים העדים להעיד בפני כל אחד ואחד שאם מכירין חתימותן יתקיים ואם לאו לא יתקיים אלא כשאנו שואלין בשמכירין מאי עד נעשה דיין או אין עד נעשה דיין אם תאמר עד נעשה דיין יעידו השנים בפני האחד ואח"כ יחתומו הדיינין וא"ת אין עד נעשה דיין אין מעידין ואין חותמין מאי צריך. ולענין שנים מן הדיינים שמכירין חתימות ידי עדים ת"ש א"ר שלשה שישבו לקיים את השטר. שנים מהם מכירים חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם. משחתמו אין מעידים בפניו וחותם ולמד ממנה שלשה דברים, ולמד ממנה עד נעשה דיין ודיינים המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעד בפניהם ודיינים שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד וכן הלכה.
<h2>דף כח.</h2>
קיום שטרות בקרובים כשר. נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של רבי זה כתב ידו של אחי מ"ט כיון שעדות מן החכמים הוא העדים החתומים על השטר מעידים עדות ברורה על מנה שבשטר וקרוב אין מעיד אלא על צורת הכתב.
